ככל שהזמן חולף מיום נפילתו של ליאור כך הולכים ומתקבעים הרגעים שעצבו את דמותו.
ההיכרות הקרובה הייתה באמצע שנות ה-80 בתחנת זבולון, ליאור רציני, מקצוען , בעל חוש הומור נדיר, ציני, שנון ומעל לכל כתב יד של אמן ייחודי.

עבודת המשטרה תובענית מטבעה, יש שדגלו בקריאה קדימה ויש שהובילו באחרי ליאור הלך מתחילת דרכו בראש אנשיו תמיד מוביל תמיד במרכז בניידת הראשונה ותמיד מדרבן מעודד עד להשלמת המשימה.

כמו רבים אחרים גם אני נוצר רגעים מיוחדים, אישיים, עצובים ומצחיקים כאחד. ליאור היה מלא שמחת חיים גם ברגעי משבר וכאלה לא חסרו.

תמיד ראה את חצי הכוס המלאה והאמין כי בסוף האמת תהיה לצידו כפי שאכן קרה. סוג של כוח פנימי השמור ליחידי סגולה.
כשנודע לי כי ליאור הוא בין הנעדרים חשבתי כי גם הפעם ישרוד אך מיד הבנתי כי ליאור שוב ראשון, נותן דוגמא אישית, מחלץ כי אחרת היה בחפ"ק מקום השמור לקציני אג"מ ומשם כנראה לא ישוב.

המשורר הלאומי חיים נחמן ביאליק שואל בשירו המתמיד אם יש את נפשך לדעת את המקור ממנו שאבו אבותינו את כוחם לקידוש השם והוא שולח את הקורא לחדר הלימוד.

אם יש את נפשנו לדעת מהיכן ומדוע נהג כך ליאור ברור שצריך להגיע לבית הוריו ומעגלי החיים הקרובים נאוה והמשפחה  הקרובה.
משטרה בונה את הנרטיב שלה דרך מעשים של בודדים, ליאור אהובה ואיציק הם המקור ממנו שואבים היום וישאבו בעתיד קצינים ושוטרים השראה ומודל.