ליאור שלנו,
היית האור שלנו, האבא שלנו
אמנם לא מבחינה ביולוגית, אך גידלת אותנו כאילו היינו דם מדמך.
החום, האהבה, המסירות והנתינה האין סופית, אותם לא אשכח לעולם.
 תמיד היית שם בשבילי ברגעי משבר, כאשר הרגשתי אבודה היית היד התומכת, האוזן הקשבת. תמיד ידעת לומר את המילים הנכונות, לתת את החיבוק החם הזה שכל כך חסר לי עכשיו ולגרום לי להרגיש טוב על הלב.

גם ברגעי שמחה היית שם כדי לשמוח בשמחתי ולתת מעצמך כדי להעלות לי חיוך על הפנים.

אלו רגעים שלא יימחקו מזיכרוני, רגעים שחקוקים בליבי לעד.

אז עכשיו כשהכול נראה אבוד בלעדיך, אני מנסה לאגור את כל הכוחות שתמיד ידעתי לקחת ממך ולאסוף את כל הכלים שאתה לימדת אותי כיצד להשתמש בהם, להתחזק ולחזק את משפחתי שנותרה בודדה, כי בלעדיך זה להרגיש לבד.

אוהבת לעד, פז.