ליאור

היית לי אב במשך כמעט כל שנות חיי. טיפלת וגידלת אותי במסירות ובאהבה רבה.

לימדת אותי ללכת רק בדרכים טובות וכאשר הייתי נופלת היית מחזיר אותי בחזרה.

היו לי איתך 14 שנים של צחוק , אושר , שמחה , ובלי בחירה גם כעס וכאב.

היית תמיד שם בשבילי , גם בטוב גם ברע , גם אם זה אומר לקום בשלוש בבוקר ולהחזיר אותי מבילוי

ואני אף פעם לא אשכח, כאשר הייתי רבה עם אמא לרוב היית מגן עלי.

תמיד ידעתי שכאשר רע לי , יש לי אותך.

אמש קיבלתי תעודה , אבל אתה לא היית שם. לא היה מי שיקרא לי "נו קופיקו, איך התעודה? "שיתגאה בי כמוך, ויגיד לי להמשיך במאמצי. כל כך רציתי להראות לך את התעודה, שתתגאה בי, גם אם זה אומר בפעם האחרונה. כואב לי שלא תראה אותי מסיימת 12 שנות לימוד.

אנחנו זכינו לכך שאלוקים שלח לנו מלאך שהגיע לשמור עלינו, שמר עלינו 14 שנה וכנראה ה' הבין באותו רגע שכנראה זמנך תם ואתה השלמת את המשימה, שבה גרמת לנו לגדול בדרכים טובות . עם יושר כבוד ועזרה לזולת גם כאשר אין בך כוח.

ליאור לעולם לא אשכח אותך , וכמו שאמרתי לאמא לבני הראשון אני אקרא על שמך.

אתה תמיד תישאר בליבי , אתה ההשראה שלי , אתה הדמות שלי להערצה ואני בטוחה שגם עבור רבים אחרים . אוהבת אותך מאוד, עם געגועים אין סופיים.

ראמות , הקופיקו הקטנה שלך.