ליאור

חלפו שנתיים של כאב נורא שרק הולך ומתגבר ואנו לא ספדנו לך ולא נעשה זאת לא היום

 

ולא עד סוף ימינו משום שמרגישים אנו שהישות הרוחנית שלך ממשיכה להתקיים ולהיות שלובה בשלנו כפי שהייתה מאז חודשים ספורים לפני לידתך ומשך כל חיינו המשותפים.

רוצים אנו להמשיך ולשוחח אתך על הבעיות שהחיים הציבו בפנינו בשנתיים הקשות שעברו עלינו ועל ניסיונותינו לטפל בהם בדרך הכי טובה ונכונה שאנו יודעים.

כל חיינו נהגנו לכבד ולתמוך בהחלטות שלך ושל רוני אחיך גם כאשר הן לא תאמו את היעוץ וההדרכה שנתנו לכל אחד מכם בטרם ההחלטה. וכך נוהגים אנו גם היום.

בשנתיים הללו נסינו לטפל בבעיות לאור רצונותיך ושאיפותיך כפי שנקלטו בזכרוננו בשנים של טרם האסון ולאור המורשת שלך ושלנו של אהבת נתינה, נתינה באהבה, חמלה וכבוד והערכה לכל אדם תוך כדי הדיפה עיקשת של שנאת חינם, קנאת חינם ונקמנות צוהלת.

אם עמדנו במשימה או לאו ישפוט האל.

 

אמא ואבא...