בקרב שאותו מנהלת המשטרה
על דמותה של החברה הישראלית
שזורים סיפורי גבורה והצטיינות רבים.
המציאות הישראלית מלמדת אותנו שוב ושוב
כי בשעת מבחן, מול אויבים בשר ודם,
או מול איתני הטבע, הערכים שחקוקים בלב השוטרים, מתורגמים ברגע האמת למעשים.

ברגעים הגורליים קמים מתוכנו האנשים, שיוצאים לפני המחנה. שוטרים שלא מבקשים
לעצמם דבר, ובמעשיהם רושמים דברים חשובים, במאבק שהמשטרה מנהלת, על דמותה של מדינת ישראל כמדינת חוק.

ליאור התייצב למשימתו האחרונה, כמו שהתייצב
למאות משימות אחרות. היה מודע לסכנה, אך גם מודע לאחריותו כשוטר
ונכנס לקו האש. כי באופק קו האש הזה מבין הלהבות, השתקף לו ערך ההגנה על חיי אדם ערך שהיווה לליאור שליחות שאין שנייה לה.

את ליאור הכרתי בהיותו סממ"ר עמקים וקצין אג"מ מחוזי.
הייחודיות שלו- היותו אדם,חבר וקצין משכמו ומעלה.
לא התפלאתי שהגיע לאירוע, למקום שבו צריך להציל חיים.
במהלך האירוע הייתה לו הזדמנות למלט את עצמו, אבל
הוא נשאר כדי לסייע.

לאורך כל הדרך, ליאור בלט והוערך כקצין מקצועי ומנוסה,
בעל ראיה מערכתית רחבה. אדם שקול ואחראי, מסור
ונחוש, מפקד שניחן בשקט נפשי, ביוזמה, בחדשנות ובחוש הומור.

עיטור המופת מוענק, כדי להביע הערכה והוקרה, למי שפעל
באומץ לב ובגבורה יוצאת דופן. אך גם, ואולי בעיקר, כדי להוות
בפני הדורות הבאים, מודל לחיקוי.

כזה היה ליאור, איש מופת, אשר גילה אומץ לב והקרבה אישית בניסיונו להציל חיי אדם.

דמותו חקוקה בלב כולם, ומורשתו היא כעמוד האש ההולך לפני המחנה.

דודי כהן,
 רנ"צ בדימוס